החלטה בתיק ת"א 743-11-08

בפניי בקשת הנתבעת מס' 2 לדחיית התביעה נגדה בעקבות פסק דינו של כב' השופט א.שדה מיום 21/10/12 בתביעה שהגישה הנתבעת נגד קמור אביזרי תנועה בע"מ, שהינה המבוטחת של התובעת בדנן (להלן: "פסק הדין האחר").

דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בפסק הדין האחר, מצאתי כי אינו יוצר "השתק פלוגתא" כפי שטוענת המבקשת (להלן: "תמנון") בשאלות השנויות במחלוקת בפניי. פסק הדין האחר אמנם מזכיר את המחלוקת שבין הצדדים לגבי התרשלותה הנטענת של תמנון (אגב דיון בטענות הקיזוז של המבוטחת), אך באותה נשימה מצוין בו, כי "כדי לבחון האם השומר התרשל יש צורך בראיות ביחס למה הוא נדרש לעשות, ע"י מי הוא נדרש לעשות, מי הוא הגורם המבקש והמפקח (השולט) על עבודת השומר וכמובן ראיות לגבי מה קרה באותו אירוע ספציפי, מתי קרה ומהו הקשר שהוכח בין האירוע ולבין מחדלי השומר.

שום דבר לא הוכח".

עוד קובע בית המשפט בהמשך, כי "עניין זה פוגע ביכולתה של הנתבעת להוכיח אחריות של השומר. מחד גיסא עצם אירוע פריצה בסדר גודל שכזה מעלה הרהורים לגבי מידת ערנותו וחריצותו של השומר, מאידך גיסא, היות וכאמור מרבית החומר הרלבנטי "הוסתר" מתיק זה, לא ניתן להכריע פוזיטיבית בנקודה זו, ממצאים לא קובעים על סמך "אין ראיות". המשמעות היא שהנתבעת לא עמדה בנטל. המשמעות איננה שהשומר התרשל או לא התרשל" (ההדגשות- לא במקור) .

במאמר מוסגר אציין, כי אין בדבריו של בית המשפט בעמוד 6 לפסק הדין, שורות 26-28, לפיהם "אם השומר הוא עובד פורמאלי של התובעת אך נתון בפועל לשליטת הנתבעת בין אם באופן ייחודי ובין אם ביחד עם התובעת, שאלה היא האם "רשלנותו" היא אכן בגדר רשלנות ואם כן, האם יש ליחסה גם לנתבעת, באופן מלא או חלקי", כדי להכריע במחלוקת שבפניי ואין בהם אף משום קביעה פוזיטיבית לעניין האחריות של תמנון או של המבוטחת בנוגע להתנהלותו של השומר (ככל שאכן עסקינן במי שכפוף להוראות המבוטחת).

משלא הונחו בפני בית המשפט בהליך האחר ראיות מצידה של המבוטחת, שהיו מאפשרות לו להכריע פוזיטיבית במחלוקת בעניין התרשלות תמנון, ובשים לב לעובדה שהתובעת כאן לא הייתה צד בהליך האחר (לטענתה אף לא ידעה על קיומו), לא ניתן להשתיק את התובעת, חרף היותה המבטחת ועל אף שתביעת השיבוב שהגישה בדנן, שואבת את כוחה מהטענות שיש למבוטחת.

היחסים בין התובעת לבין המבוטחת, בשים לב למכלול הנסיבות בתיק זה ובתיק האחר, ונוכח כל אשר פורט לעיל, אין בהם כדי להכניסן בגדר החריג לתנאי בדבר זהות הצדדים בטענה להשתק פלוגתא. קביעה כאמור, בענייננו, יש בה משום גרימת עיוות דין חמור לתובעת  (ושים לב לפער בין שתי התביעות).

השורה התחתונה היא, שדין הבקשה להידחות.

בשים לב למסקנה זו, לא מצאתי להתייחס לטענות התובעת בדבר "פגמים יסודיים" בהגשת הבקשה או בנוגע ל"כוחה" של המבוטחת לטעון לרשלנות או קיזוז בהליך האחר.

המבקשת (נתבעת מס' 2) תשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך  כולל של 2,500 ש"ח.

הצדדים מתבקשים לתאם ביניהם מועדים אפשריים לקביעת המשך שמיעת הראיות בתיק לחודשים 9-12/13, שאם לא כך ייקבע התיק על פי יומני.

לעיון בתוך 14 יום.

המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו בדואר.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: